תאונת עבודה- הרמת משקל כבד- תורת המיקרוטראומה

להלן החלטה שניתנה על-ידי בית הדין אשר הכיר בקשר הסיבתי שבין נסיבות עבודתה של התובעת לפגיעה בגבה עקב הרמת משקל כבד

החלטה

1. תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה בשל כאבי גב נדחתה על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה, מאחר ועל פי המסמכים שבידי הנתבע לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב העבודה, שהביאו לפגיעה בגבה של התובעת

2. בכתב התביעה טענה התובעת, כי עבודה בשנים החל משנת 1984 ועד שנת 2002 כספרנית ופקידת ביצוע במפעל הפיס, כי במסגרת עבודתה, ובהתייחס לשנים החל משנת 1984 ועד לשנת 1998, נאלצה להרים, מדי יום, ארגז ששקל כ- 10 ק"ג והכיל עשרות סרטים (אשר הוחלפו במועד מאוחר יותר לקלטות), ולשאת אותו מחדר המחשב לספרייה, ומהספרייה לבנין בני ברית בו בוצעו הגיבויים, מרחק של כ- 100 מ"ר, שכלל גם עליה וירידה במדרגות בכל פעם. עוד הוסיפה וטענה התובעת, כי בנוסף להרמת ונשיאת הארגז, כאמור לעיל, ביצעה, מדי יום ביומו, כ- 100 עד 150 פעולות של התכופפות והתיישרות, וזאת על מנת ליטול סרט מהארגז המונח על הרצפה, להקלידו, להשיב את הסרט לארגז וליטול סרט חדש.
עוד טענה התובעת, כי בנוסף לעבודתה הרגילה, כספרנית הוטל עליה, עם פיטוריו של העובד, אשר מילא תפקיד של פקיד ביצוע, התפקיד של פקיד ביצוע, במסגרתו נאלצה לשאת, מדי יום, ארגז שהכיל דוחות מחשב, ולהפיץ את הדוחות בהתאם ליעדיהם, וכי עומס עבודה זה אף התגבר באופן קבוע מדי סוף שבוע וערבי חג, כאשר הוטל עליה להכין מבעוד מועד ארגזי סרטים נוספים עבור ימי המנוחה והחגים. כן טענה התובעת, כי החל משנת 1999, עת עבר מפעל הפיס למשכנו החדש באזור, נאלצה לסחוב מדי יום את הארגז למרחק של כ- 10 מטרים היות והיה עליה לקחתו מחדר המחשב לספריית המחשבים שנמצאה באותה קומה.
עוד הוסיפה התובעת, כי עם המעבר, כאמור לעיל, הוטל עליה קושי נוסף היות ולא הייתה במקום ספרית מדפים לאחסון הקלטות, ובנסיבות אלה נאלצה לבצע את עבודתה כאשר כל ארגזי הקלטות מונחים על הרצפה, והיא נאלצה לרכון לעבר הרצפה עליה היו מונחים הארגזים עשרות פעמים ביום על מנת לבצע את תפקידה, וזאת במשך כחצי שנה עד למועד בו נרכשה הספרייה.

בכתב הגנתו, טען הנתבע, בין השאר, כי לתובעת לא ארעה כל פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, וכי לא התקיימו יסודות תורת המיקרוטראומה, ו/או התנאים למחלת מקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, כי אין קשר בין עבודתה לבין מחלתה, כי מחלתה באה על רקע מצבה הבריאותי הקונסטיטוציונלי, ולחילופין, השפעת העבודה על מחלתה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

3. בתצהירה תיארה התובעת את עבודתה בשנים 1984-1998 כדלקמן:-
"בשנים 1984-1998 נאלצתי במסגרת תפקידי להרים לבדי מדי יום ארגז סרטים/קלטות במשקל של כ- 10 ק"ג ולשאתו למרחק של כ- 100 מטר הכולל עליה וירידה במדרגות, לאחר הקלדת הסרטים/הקלטות.
בשנים אלו עבודתי היום-יומית היתה כדלקמן:
"א. סחבתי לבד את הארגז מחדר המחשב לעמדת ההקלדה והנחתי את הארגז על הרצפה.
ב. הקלדתי כל סרט באמצעות המחשב כאשר אני מתכופפת לארגז, נוטלת ממנו סרט, מתיישרת, מקלידה את הסרט ומחזירה אותו תוך כדי התכופפות לארגז.
ג. בסיום ההקלדה החזרתי חלק מהסרטים לספריית המדפים כאשר אני מרבה להתכופף על מנת ליטול סרט מהארגז המונח על הרצפה ולהניחו בספריית המדפים, ואת חלקם הוטל עליי לשאת בארגז לבנין אחר בו נערכו הגיבויים המרוחק כ- 100 מ"ר מהספריה וכלל עליה וירידה במדרגות.
ד. כאשר סיימתי פעולות אלו לקחתי ארגז סרטים נוסף אותו היה עלי להקליד.
לפיכך מדי יום ביצעתי עשרות פעולות של התכופפות והתיישרות.
עומס עבודה זה התגבר באופן קבוע לקראת סופי השבוע וכן לפני החגים שכן היה עלי להכין לפני סוף השבוע מס' ארגזי סרטים עבור ימי המנוחה והחג."
עוד הוסיפה התובעת כי עם פיטוריו של פקיד הביצוע :
"הוטל עלי תפקיד נוסף כפקידת ביצוע למרות שבכל אותה העת הייתי נתונה בעומס עבודה אדיר. במסגרת תפקידי הנוסף נאלצתי לשאת מדי יום ארגז המכיל דוחות מחשב ולהפיצו ליעדיו".
וכי בשנת 1999, עם העברתו של מפעל הפיס למשכנו החדש באזור, ומאחר ובבניין לא הייתה ספריית מדפים לאחסון הקלטות, נאלצה, במשך כחצי שנה עד לקניית ספריית המדפים, לאחר כל הקלדה של סרט, להשיבו לארגז כאשר כל הארגזים מונחים על הרצפה, אחד על גבי השני, ולפיכך נאלצה "לרכון ולהתכופף פעמים רבות ולהרים ארגזים כבדים".
התובעת הוסיפה וטענה בתצהירה כי בחודש אוקטובר 1999 החלה לחוש כאבים עזים בגבה – כאבים שהתגברו בכל עת שהרימה את הארגזים הכבדים ובכל התכופפות והתיישרות, וכי ביום 2.6.2002 עברה ניתוח לקיבוע עמוד השדרה המותני, לאחר שאובחן דיסק פרוץ בחוליות L5-S5.

4. בדיוני ההוכחות שהתקיימו בפני העידה התובעת, ומטעם הנתבע העידו מר גולדרט אמנון ששימש בין השנים 1983 ועד שנת 2000 כמנהל התפעול של יחידת המחשב של מפעל הפיס, והיה הממונה הישיר על התובעת (להלן-מר גולדרט), ומר יוסי נאמן אשר משמש כמנהל אגף השירות והתפעול במפעל הפיס (להלן-מר נאמן).
כן הוגשה לתיק בית הדין אסופת מסמכים אשר, לטענת התובעת, יש בהם כדי להעיד על אופן עבודתה של התובעת והתומכים באמור בתצהירה (ת/1-ת/14), בין השאר, הגישה התובעת מסמכים שכותרתם "פירוט משימות 1" "פירוט משימות 2" (ת/9) ותכנית עמדת רהיטים +ציוד (התכנית באזור). מטעם הנתבע הוגש לתיק בית הדין, בין השאר, מסמך בחתימתה של התובעת שנשלח ביום 23.7.2002 לנתבע, שכותרתו "תצהיר בעניין הכרה בפגיעה בגב על פי תורת המיקרוטראומה" בו ציינה התובעת, בין השאר, כדלקמן:-
"להלן פירוט עבודתי: אני בתחילת יום העבודה ניגשת לחדר המחשב מוציאה ארגז מלא וכבד של קלטות ששימשו את החדר המחשב קודם לכן במשקל כ- 10 ק"ג וסוחבת אותו לספריית המחשב למרחק של 10 מטר לערך.
בספריה אני ניגשת למחשב שמותקן על שולחן מניחה על הקרקע את ארגז הקלטות שהבאתי מחדר המחשב המכיל כ- 50 קלטות. אני מתכופפת לעבור הארגז מוציאה קלטת אחת מעדכנת את הנתונים שלה לתוך המחשב ומתכופפת שוב לארגז המונח על הקרקע מחזירה את הקלטת לארגז ומוציאה קלטת אחרת מתרוממת מעדכנת את הנתונים שלה למחשב ומתכופפת שוב לארגז להחזיר את הקלטת ולהוציא קלטת אחרת וחוזר חלילה לכל 50 הקלטות. כלומר עושה כ- 100 פעולות של כיפוף הגב כפעולה חוזרת על עצמה.
בגמר עדכון הקלטות המחשב אני ניגשת עם ארגז הקלטות למדפים ומחזירה את הקלטות למדפים קלטת אחר קלטת שוב כל פעם מתכופפת מרימה קלטת מניחה אותה במקומה במדף מתכופפת שוב לוקחת קלטת מתרוממת ומניחה אותה במדף וחוזר חלילה, פעולה החוזרת על עצמה למשך 50 פעם.
בסיום החזרת הקלטות מאתמול למקומם על המדפים אני מתחילה שוב להוציא 50 קלטות חדשות מהמדפים ומניחה אותם בתוך הארגז מכאן ששוב פעם אני מבצעת פעולה של כיפוף הגב כפעולה חוזרת על עצמה 50 פעמים.
מכאן יוצא שבמהלך יום עבודה אני מבצעת לפחות כ- 150 פעולות כיפוף הגב כפעולה חוזרת על עצמה. במשך כ- 20 שנה.
לציין שעד שנת 1998 הייתי עושה אותה העבודה בדיוק רק שאז עבדנו עם סרטי מחשב שהיו כבדים יותר." (נ/2)
כן הוגש לבית הדין רישום הצהרה שמסרה התובעת לחוקר הנתבע בה צויין, בין השאר, כדלקמן:-
"…אני עובדת קרוב ל-20 שנים במפעל הפיס באותו תפקיד ספרנית. יש לנו ספריית קלטות בעבר זה היה סרטים מגולגלים, ולפני כמה שנים זה התחלף לקלטות. אני מגיעה בבוקר נכנסת לחדר מחשבים, לוקחת את ארגז הקלטות.
משקל של הארגז בערך 9-10 ק"ג, אני מרימה אותו לבד.
במשך 14 שנה התעסקתי עם סרטים שהסרטים הם במשקל מעט יותר כבד מהקלטות.
הייתי צריכה להוריד לאתר שנמצא מחוץ לבניין כ- 50 מטרים, הייתי צריכה להוריד כל יום סרטים להוריד ולעלות.
פעם אחת ביום הייתי מעלה ומורידה ואם היה צורך למקרה דחוף הייתי עושה את זה פעם נוספת.
אחרי שאני לוקחת את הקלטות אני מגיעה לעמדת המחשב, אני מניחה את הארגז על הרצפה בקלטות נמצא חומר גיבוי כל הנושאים הקיימים במפעל הפיס יש להם גיבוי במחשב. אני מקלידה את הנתונים שנמצאים בקלטת במחשב.
ש.כמה זמן לוקח לעדכן קלטת?
בערך 5 דק'
ש. כמה קלטות יש בארגז?
ת. בין 30 ל-40 סרטים. בסוף שבוע בערך 80 סרטים.
כל חמש דקות אני מתכופפת ממצב ישיבה לוקחת קלטת ומעדכנת אותה.
אחרי העדכון אני מניחה את הקלטת בארגז. אחרי שמתפנה ארגז שמה בארגז ומכניסה לחדר ספרייה את הקלטות שעדכנתי במחשב.
חדר הספרייה, זה 2-3 מ' חדר עם מדפים וצריכה לסדר את הקלטות במקום.
ש. למה את לא שמה את הקלטות על כסא או עגלה.
ת. העמדה שלי מאד צפופה ולא חשבתי על זה בעבר בקשתי עגלה אמרו שאין תקציה וזה נשאר ככה.
ש. איזה פעולות חוזרות על עצמן?
ת. להכנס לחדר ספרייה, להתכופף להרים את הקלטות ולסדר אותם במקום.
ש. האם רוב העבודה היא הקלדה?
ת. אני צריכה להביא את הקלטות לעדכן אותן במחשב להתכופף לקלטות לסדר אותם אח"כ להכניס אותם לספרייה.
חוץ מזה היו פעמים שהייתי צריכה להביא.
…
ש. למה בחדר הספריה כשתייקת את הקלטות לא הנחת את הקלטות על כסא.
ת. כי אין שם מקום מדובר בחדר צפוף מאד.
ש. כמה פעמים ביום בצעת פעולות כיפוף?
ת. כ- 100 פעמים אולי יותר.
ממצב של ישיבה בעדכון קלטות כ- 40 50 פעמים לפי מס הקלטות.
וממצב של עמידה לרצפה בזמן סידור הקלטות.
ש. כמה שעות ביום את מקלידה במחשב?
ת. כל פעולה שאני עושה היא מול המחשב אבל גם לשחרר ולסדר את הקלטות" (נ/1).
בהודעה שמסר מר גולדרט לחוקר הנתבע, שאף היא הוגשה לתיק בית הדין, צויין, בין השאר, כדלקמן:-
"שאלה: גב' יהודית ביטון בתצהיר לבית הדין הצהירה ב- 23/7/02 שעבודתה הרגילה כרוכה בהרמת משא כבד וכן תנועות כיפוף חוזרות ונשנות של הגב, מה תגובתך?
תשובה: עבודתה של גב' יהודית כללה ישיבה ליד שולחן עבודה. אין ספק שמדי פעם היתה מתכופפת פה ושם כדי להניח קלטות אבל יותר מ 2-3 פעמים ביום וכשעיקר עבודתה התבטא ברישום חומר ובקרה על נתונים שהובאו אליה ע"י חדר מחשב ולפני מסירתו לגורמי מחלקות אחרות.
ש.ת. כפי שציינתי את הארגז הייתה מניחה ע"ג שולחן עבודה ואם היה צורך לסדר קלטות במדפים נמוכים היתה מניחה את הארגז ע"פ רצונה על הרצפה כשלמעשה היה לה שולחן עבודה. מה שכן, רוב החומר שהיתה צריכה להניח במדפים היתה צריכה להוציא מהארגז ולהניח על השולחן ותוך כדי ישיבה ממיינת ומסדרת וזה כלל גם חומר לפיזור.
שאלה: כמו כן טוענת, גב' ביטון יהודית שבמהלך יום עבודה שלה היא מבצעת לפחות כ- 150 פעמים פעולות כיפוף גב כפעולה חוזרת על עצמה במשך 20 שנה, מה תגובתך?
תשובה: קודם כל בתפקיד הזה היא לא הייתה 20 שנה. הספרייה בכלל לא הייתה קיימת 20 שנה. תפקיד הספרנית ניתן לה רק בשנים האחרונות של עבודתי במפעל הפיס. הייתה קלדנית בהתחלה, לגבי טענתה שכביכול כ- 150 פעמים של התכופפויות חוזרות זו גירסתה שלה וכל…בוחר לעצמו מה לטעון כשהאמת היא כפי שידועה לי כמי שהיה הממונה הישיר שלה ויודע את עבודתה היום יומית היו לה הרבה הרבה פחות. היה צורך בהרבה מאד פחות התכופפויות ממה שהיא מציינת." (נ/3)
בחקירתו הראשית, ציין מר נאמן, כי סמוך למינוי שלו כמנהל אגף השירות והתפעול, יצאה התובעת לחופשת מחלה ארוכה כך, שלמרות שהיא אמורה הייתה להיות כפופה לו לא יצא לו בפועל, לעבוד עמה. עוד הוסיף העד כי הוא יכול להעיד על מה שנעשה היום בתפקידה של התובעת אולם אין הוא יכול להעיד על התקופה הרלוונטית בה שימשה התובעת בתפקיד.
בחקירתו הנגדית, נשאל העד, האם נכון שבסמוך ליציאתה של התובעת לחופשת מחלה היו תלונות שלה לגבי עומסים וקושי רב בניהול הספריה, וענה: "אני זוכר שהיו תלונות הדדיות של התובעת כלפי העומס, ושל המנהלים שלה כלפי התפוקה" והוסיף: "היא עבדה לבד, ומדי פעם היתה לה עזרה, היו מביאים עזרה כלשהי מבחוץ". (עמ' 3 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של מר נאמן, שורות 11-12, 15), לשאלת באת כוח התובע, ציין העד כי היום בספריה יש עובד אחד שעובד במשרה מלאה, וישנה עזרה של שעה ביום של אחת מהפונקציות האחרות שנמצאות באגף, וכן ציין כי שהיום יש עגלה כלשהי שבעזרתה משנעים את הקלטות.
בהשלמת חקירה ראשית, לשאלת באת כוח התובעת, כמה אנשים היום מבצעים את העבודה שביצעה התובעת לפני הניתוח, ואיך מצוידת הספרייה היום, לעומת מה שהיה בתקופה הרלוונטית, ענתה התובעת: "היום מבצעים את העבודה שני אנשים, יש ספריה, יש הנהלה, ולשאלתך, היום הספרנית מבצעת את התפקיד, וישנו עובד אחר שמצבע את פקיד הביצוע וניהול מלאי סרטים. מבחינת הציוד כמו שאמרתי, יש מדפים, יש עגלה שמניחים עליה את כל הקלטות, והספרנית רק צריכה לסחוב את העגלה לעמדת מחשב, וממנה להקליד ולהכניס את הנתונים, וכנ"ל להכניס את העגלה לספירה, אחרי ההקלדה, ולסדר את הקלטת על המדפים, ואחר כך לעשות פעולה חוזרת של שליפת קלטות ועוד פעם לחזור לעמדת מחשב, לעדכן אותם, להכניס אותם לחדר מחשב. פקיד הביצוע מתעסק עם כל מה שקשור בדו"חות בהעברת קבצים ומלאי סרטים, שזה אומר הזמנות רכש, סרטים קלטות." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 10.10.2004, שורות 1-15, עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1-5).
בחקירתה הנגדית, תיארה התובעת את עבודתה לפני שנת 1999 כדלקמן:- "הייתי אחראית על כל ניהול הספריה, וניהול מלא סרטים, שזה אומר אתר גיבוי לרדת מדי יום לאתר הגיבוי, להוריד כ- 10 קילו בערך, אני רוצה לציין כי אני מדברת במונחים של הערכה. הייתי צריכה לרדת עם חלק מהמדיה (סרטים וכו') לאתר הגיבוי שנמצא בבנין אחר, הייתי צריכה לרדת שם כ- 20 מדרגות, ולפתוח שתי דלתות כדי להיכנס לאתר הגיבוי, ושם להניח את הסרטים ולקחת את מה שהיה יום לפני כן, ולהעלות אותו שוב פעם לבנין שבו היתה הספריה…את זה עשיתי פעם אחת ביום, ויש מקרים שביקשו ממני לרדת עוד פעם, כדי לאתר סרטים מסויימים." (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.10.2004, שורות 16-22).
לשאלת באת כוח הנתבע, העריכה התובעת ש"חלק מהמדיה" כלל כ-7 סרטים וכ-6 קלטות.
בהמשך תיארה התובעת את עבודתה לפני שנת 1997 כדלקמן:-
"הייתי ניגשת לחדר המחשב, לוקחת את הארגז של הסרטים והקלטות מגיעה איתם לעמדת המחשב שהוא לא היה בספריה, אלא הוא מחוץ לספריה, זאת עמדה יחידה שבה היתה מותקנת התוכנה היחידה של הקלטות ושמה היה שרשרת. הייתי יושבת מניחה את הארגז למטה על הריצפה, לא היה איפה להניח את הארגז. והייתי מתכופפת כל הזמן ושולפת קלטת קלטת, ומזינה את נתוניה במחשב, ולאחר הזנת הנתונים, הייתי מניחה אותה בחזרה בארגז. לאחר שהייתי מסיימת את כל הזנת הנתונים, הייתי מכניסה את הארגז לספריה, וכמובן הייתי לוקחת את החלק של הקלטות ו/או הסרטים שהייתי צריכה להוריד לחדר הגיבוי, ולאחר שהורדתי את אותן קלטות וסרטים לחדר הגיבוי, והעלתי את מה שהייתי אמורה להעלות, נכנסתי לספריה, וסידרתי את כל הסרטים והקלטות בספריה על המדפים. המדפים היו מלמטה ועד למעלה, וכל הזמן הייתי צריכה להתכופף ולשים את הסרטים על המדפים." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 10.10.2004 שורות 12-24). לשאלת באת כוח הנתבע, מה עשתה לאחר סידור הסרטים והקלטות על המדפים, ענתה התובעת: "הייתי משחררת קלטות לעבודה שוב פעם. ז"א הפעולה ההפוכה שוב פעם, מוציאה מהמדפים, מעדכנת במחשב, וכמובן שהייתי לוקחת אותם בארגז לעבר המחשב, ומעדכנת אותם, ומכניסה אותם לחדר המחשב…ואחר כך הייתי חוזרת לעמדה שלי, לשולחן שלי, אחר כך הייתי מתעסקת עם מלאי סרטים, הייתי בודקת את הארון, היה לנו ארון גדול בפרוזדור, ובארון הזה היו כל מיני סוגים של סרטים של מדפסות. הייתי צריכה למיין, לרשום כמויות של הזמנה, היה צורך להזמין ואחר כך לקבל אותם, לסדר אותם בארונות, ומכיוון שב- 96 היה המעבר מסרטים לקלטות, אז כל הזמן היינו ברכישת קלטות חדשות, שזה הצריך ממני עוד פעם למספר אותם, לעדכן אותם, לסדר אותם, וכל הזמן ככה זה היה מתגלגל, כמעט כל חודש ביצענו רכישה חדשה של קלטות. הייתי צריכה לעקוב על כל הקלטות שנמצאות אצל גורמים שונים, לוודא איפה הם נמצאים ומתי הם אמורים לחזור, הייתי צריכה לטפל בקלטות של פסולים להשמדה וזהו". (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-14).
כשהתבקשה על ידי באת כוח הנתבע לתחום בזמן את כל אחד משני העיסוקים (ההתעסקות עם פתיחת הקלטות, מספורן ועדכונן, וההתעסקות עם המלאי, מיון, רישום והזמנות), ענתה התובעת כי היא מעריכה כי העיסוק הראשון לקח כשלושה רבעים מיום העבודה.
עוד ציינה התובעת, כי בנוסף לארגז שבו הונחו הקלטות הייתה גם מזוודה בצבע כסף עם ידית וללא גלגלים שלמעשה הייתה מיועדת להורדה לחדר הגיבוי אך לא תמיד הספיקה, אולם ברוב הפעמים היה זה רק הארגז. עוד הוסיפה התובעת, כי במקרה שבו הניחה את הקלטות הן במזוודה והן בארגז – הייתה סוחבת אותם אחד אחד.
עוד ציינה התובעת, כי בדרך כלל היו בארגז כ- 50 קלטות וכ- 20 סרטים.
כן ציינה התובעת, כי הארגז היה מונח על הרצפה ואילו עמדת המחשב הייתה על מעמד בגובה הדוכן באולם בית הדין, וכי הייתה לוקחת את הקלטת מהארגז מקלידה את הנתונים מחזירה אותה לארגז ולוקחת קלטת אחרת וחוזר חלילה, לאחר שסיימה להקליד את הקלטות, הייתה מכניסה את הארגז לספריה, ושם הייתה ממיינת אותן "מתכופפת לארגז, ממיינת, שמה ברצפה את מה שהייתי צריכה להוריד, מכניסה לארגז או למזוודה ויורדת", ועוד הוסיפה התובעת כי :"כשסיימתי את פעולת העדכון, הייתי מכניסה את הארגז לספריה, הייתי מסדרת את מה שהייתי צריכה לסדר במדפים, את מה שהייתי צריכה להוריד לאחר הגיבוי, הייתי שמה בצד, ואחר כך מחזירה לארגז ומורידה". (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 16-17, 20-22). לשאלת באת כוח הנתבע: "כשהיית באה לסדר על המדפים, יש איזה שהוא מספר שלפיו את יודעת איפה לשים?" ענתה התובעת: "כן, הכל היה ממוספר לפי סדר רץ", ולשאלת באת כוח הנתבע: "ואז פשוט לקחת קלטת אחת, ראית את המספר ושמת אותה במקום הנכון?" ענתה התובעת: "כן", עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 26-27), והוסיפה כי אז חזרה לארגז וחוזר חלילה, לשאלת באת כוח הנתבע, מדוע לא לקחה יותר מקלטת אחת, ענתה התובעת כי הסרטים היו כבדים ומה שהיה בארגז לא היה בסדר רץ – כך אי אפשר היה לקחת קבוצת קלטות.
בהמשך עדותה הבהירה התובעת, כי הקלטות היו מאוחסנות במדפים, הגובה היה מהרצפה ועד קצת פחות מהתקרה: "הייתי צריכה קצת להתרומם, אבל לא הייתי צריכה סולם, או מדרגה, וזה לסרטים. המדפים של הקלטות היו מלמטה ועד למעלה, עד אותו גובה כמו הסרטים, שכפי שאמרתי, הגעתי בלי להיעזר בסולם או במדרגה" עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 20-24).

5. המסגרת המשפטית

5.1 על פי ההלכה הפסוקה, "בתורת המיקרוטראומה עומדים על אבחנה בין 'רצף אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן העבודה), אשר כל אחד מהם פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה…לשון אחר – לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף טיפות מים על סלע ועד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי – לאו תאונה." (דב"ע מו/17-0 אליעזר עמיצור – המוסד לביטוח לאומי, פד"כ יח, 100,104).

5.2 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי "יסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע…השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". (דב"ע מו/64-0 אבשלום מיכאלי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) כפי שצוטט בדב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט, 538,540, וראה גם פסק דינו של כבוד השופט רבינוביץ בעבל 001118/02 אברהם כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).
"לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי – התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, עבודה אצרי, כרך לב(3), 322 בעמ' 3 לפסק הדין).

5.3 כן נקבע כי במקום בו פעולה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה, אין להכיר בפגיעה עפ"י עיקרון המיקרוטראומה (עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).
"יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המשיב הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה…אין לומר כי עבודתו באלקטרה חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו…" (כבוד השופט פליטמן בעבל 000215/03 המוסד לביטוח לאומי נ' משה קריידלר, טרם פורסם).
"דרישות התדירות, הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם הסיבה לקיומן היא קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה". (עבל 000175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם).

6. לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת ושל העדים מטעם הנתבע, עיינתי בכתבי הטענות, בתצהיר התובעת, במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, בפרוטוקולים של דיוני ההוכחות שהתקיימו בפני ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כדלקמן:-

6.1 כאמור, על פי ההלכה הפסוקה, על מנת להקים תשתית ראויה לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, על המבוטח להצביע בראש וראשונה על ביצוע רציף ומתמשך של תנועה זהה או דומה במהותה אחת לרעותה, החוזרת ונשנית, בתכיפות, על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר.

6.2 התובעת ילידת 1958, עבדה במפעל הפיס החל משנת 1984 ועד לשנת 2002 כספרנית. במסגרת עבודתה הייתה אחראית התובעת על ניהול מלאי הסרטים והקלטות – דבר שהצריך, בין השאר, עדכון נתוני הסרטים/קלטות במחשב, העברת חלקם לאתר הגיבוי ואת חלקם האחר היה צריך לסדר על המדפים שבספרייה.
במהלך יום עבודה ביצעה התובעת בעיקר את הפעולות כדלקמן:-
התובעת הייתה מגיעה לחדר המחשב לוקחת את ארגז הסרטים/הקלטות (להלן-הארגז) לעמדת המחשב.
בארגז היו כחמישים קלטות וכעשרים סרטים.
את הארגז הניחה על הרצפה בסמוך לעמדת המחשב.
התובעת הייתה מוציאה מהארגז קלטת או סרט מעדכנת אותו/ה במחשב ומחזירה לארגז ואז הייתה לוקחת קלטת/סרט אחר, וחוזר חלילה.
פעולת ההקלדה לגבי כל קלטת/סרט ארכה כ- 5 דקות.
כל פעולת ההקלדה (של חמישים קלטות ועשרים סרטים) לקחה כשש שעות, במהלכן, מדי חמש דקות, ביצעה התובעת פעולת כיפוף אל עבר הארגז שהיה מונח על הרצפה ופעולת יישור אל עבר עמדת המחשב.
וכל זאת במהלך מספר שנים.

6.3 אני סבורה כי די באמור לעיל כדי להקים תשתית עובדתית להחלת תורת המיקרוטראומה, ועל כן, מן הראוי למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו באשר לקשר הסיבתי בין עבודת התובעת לבין מחלתה.

6.4 החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תישלח לצדדים בנפרד.

6.5 המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.