תאונה בים או בבריכה

רשות מקומית אשר אחראית על החופים בשטחה או מפעיל בריכת שחייה, אשר אינם דואגים לעמוד בדרישות החוק והתקנות, ובעקבות כך נגרמת טביעה של אחד המתרחצים אשר מותירה בו נזק גופני כלשהו, יהיו חייבים בפיצויו של הנפגע !

אחריותם של הרשות המקומית (העירייה ואף המדינה במקרים מסוימים) או מפעיל בריכת השחייה נובעת מהיותם המחזיקים בחוף/בבריכה ובעלי השליטה במקרקעין.

חובותיהם של הרשויות המקומיות ומפעילי הבריכות הוסדרו בתקנות וחוקים, כגון:

• חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ז – 1964.
• תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), תשכ"ה- 1965.
• תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס"ד-2004.
• צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), תשכ"ו – 1965.
• צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה – 1965.

על מנת לדעת האם קיימת עילת תביעה בגין רשלנותם יש לבחון את נסיבות האירוע. להלן מספר דוגמאות לשאלות שצריך לבחון:

• האם האירוע התרחש בחוף מוכרז בשעות הרחצה?
• האם כל המצילים שהיו צריכים להיות בסוכת המציל נכחו בסוכה?
• האם היו שלטי אזהרה באשר לסיכונים הקיימים בחוף לא מוכרז?
• האם שלטי האזהרה היו בהתאם לחוק? לרבות תוכנם, גודלם ומיקומם?
• האם בריכת השחייה מופעלת בהתאם לחוק? לרבות מיקום ישיבת המציל, שלטי אזהרה בבריכה אודות מים עמוקים, גידור וסימון הבריכה ועוד.

חופים מוכרזים

החוק והתקנות מסדירים את חובותיה של העירייה בחופים מוכרזים, לדוגמא מוטל על העירייה לוודא כי החוף המוסדר מוגדר ומסומן, כי הים ראוי לרחצה ולהסיר מפגעים או סכנות המצויים בתוך המים או מחוץ להם.

כמו כן, חייבת להיות סוכת מצילים בכל 150 מטר שמידותיה, צורתה ואופן הצבתה מוגדרים בחוק, וכי שירותי ההצלה מופעלים בשעות הרחצה ונעשים על ידי אנשי מקצוע מיומנים בעלי אישור תקף לעסוק בהצלה (לרבות שחייה בתנאים קשים והשתלמות בעזרה ראשונה אחת לשנתיים), ולדאוג לזמינותה של תחנת עזרה רפואית ראשונה. כמו כן, מוגדר בחוק מספר המצילים המוצבים בסוכת המציל- בסוכה גדולה שלושה מצילים, ובקטנה שני מצילים, וכן הוראות נוספות לשמירה על שלומם של המתרחצים.

חופים לא מוכרזים

החוק והתקנות מסדירים את חובותיה של העירייה והמדינה בחופים לא מוכרזים, העירייה אחראית לפעול באמצעים על מנת למנוע כניסה לים בחופים לא מוכרזים וחופים בהם אין שירותי הצלה. במקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית- החובה מוטלת על המדינה (משרד הפנים).
כמו כן, מוטל על העירייה להתריע בפני הרוחצים בים במקומות לא מוכרזים כי הרחצה במקום הנה על אחריותם בלבד, ועליה להציב במקום שלטים ברורים, בשפות המדוברות בישראל, המתריעים מפני הסכנות.

במקרה של טביעה יש לבחון האם היה שילוט האוסר באופן ברור את הרחצה, מיקומו של השלט והאם השלט ערוך בהתאם לתקנות, לדוגמא, בתקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), תשכ"ה – 1965, צורת השילוט הינה כדלקמן:

" 3. צורת שלט
צורת השלטים שיוצבו תהיה כדלהלן:
(1) הוא ייעשה מחומר בלתי-מתבלה, בצורה מלבנית וגדלו יהיה 80×120 ס"מ לפחות;
(2) הוא יהיה צבוע בצבע לבן ויהיה כתוב בעברית, ערבית ואנגלית בתוספת סימן
גולגולת-אדם בצבע אדום.

כמו כן, על הרשות המקומית להציב שלטים המתריעים אודות "סכנת זרמים והתנפצות" בכניסה לשובר גלים, וכן שלט נייד של "זרמים חזקים" באזור מסוכן לפי החלטת גורם מקצועי בחוף.

בריכת שחייה

תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס"ד-2004, מסדיר את הוראות וחובות מפעילי בריכות שחייה, במקרה של טביעה חו"ח יש לבחון האם עמד מפעיל הבריכה בתקנות המוטלות עליו בזמן הפעלת הבריכה, לדוגמא: הקמת סוכת מצילים המאפשרת תצפית ברורה על המתרחש בבריכה, קיומו של ציוד עזרה ראשונה תקין וציוד הצלה, סימונים על דפנות הבריכה, סימון עומק המים בבריכה, שלט תלוי מעל המים "סכנה- מים עמוקים", גידור מסביב לבריכה, קיום צבע שונה לקרקעית, הוראות למקפצות מים והפעלת מתקני שעשועי מים וספורט, ועוד.

במידה ומפעיל בריכת השחייה לא עמד בנהלים הדרושים בהתאם לחוק ולתקנות, קיימת עילת תביעה נגדו במקרה ונגרם למתרחץ נזק גוף.

אחריות הטובע- אשם תורם

בבוא בית המשפט לבחון האם הטביעה התרחשה גם בגין אחריותו של הטובע, עומדים השופטים על התנהגותו של הטובע – האם נהג כאדם סביר ואחראי, האם נקט בזהירות סבירה וכדומה- במקרה ונמצא אשם תורם מצד הנפגע יפחית בית המשפט מסכום הפיצויים אותו יקבל הנפגע.

יצוין כי בית המשפט בוחן את נסיבות המקרה לגופו ואין פרשה אחת דומה לרעותה. לדוגמא, אדם אשר טבע בכנרת, למרות שלא ידע לשחות, קיבל פיצויים וזאת משום שטביעתו נגרמה בשל תופעת מדרגה שנוצרה בגין נסיגת מי הכנרת.
בכדי להגיש תביעת פיצויים בגין טביעה בים או בבריכה, רצוי לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בטיחות אשר יפרט את רשלנות העירייה או מפעיל הבריכה.

לסיכום, חשוב לזכור שגם אם הטביעה התרחשה בחוף מוכרז או בבריכה שבה היה מציל, אין להתייחס לטביעה כאל "מקרה משמיים" שלא הייתה ניתנת למניעה, ויש לבחון היטב את נסיבותיו של כל מקרה, שכן בהתנהלות אחרת מצד הגורמים האחראיים יכול והייתה נמנעת הטביעה.

רחצה נעימה ובטוחה!